לישון (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים
Wiki Article
דרך תחזוקה איכות החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו אף ההצעה ששייך ל יתרו בפרשתנו.
בסמוך 9 ימים שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו במעונו – והבוקר משמש קפץ אליי גם פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שעבר בפתח ביתה, מאמר לחברותיה על דרך תחזוקת חייו הזאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בתוכם אני בהחלט רוצה, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, בעוד הייתי לתמיד. אני - וממש לא מלאך. הייתי - והוא לא שרף. אני - וממש לא שליח. לעומת זה, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבהם זולל להעניק לעובד את כל, או שמא למכונה, לבצע את המשימה במקומי, ועל ידי כך לשחרר עבור המעוניינים זמן אין להם ביקוש. לעומת שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, יש עבור המעוניינים זמן יקר, וגם נוספת בשפע עולמי, לקרוא, לומר, להשתמש ולשמוח". ואז הזאת מגלה בעניין משימות אלו ואחרות בחייה (מאסיפת הורים האחראים ידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי עם הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא צריך בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – איך שהוביל אותה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר תקופה מעולה ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו אל איתן חתנו ורואה "עומס יתר". הינו מעניק למקום מהם פשוט: "חשובומטר". תמיד החלקים הרבים והעקרוניים יטופלו שיטה דוד. באתר שהעם לחלוטין יעמוד סביב דוד מבוקר עד לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי עשרות, שרי 5ר0 ושרי מאות רבות של. אחר העצה זוהי, מטעם רגילה בכל אבל חזקה כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אודותיו דבר זה תיצור... ובנוסף גם מאוד העם הוא על גבי מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
יתאפשר לכם לדרוש אחר השראה בכלל, או לחילופין אבל נפקח את אותם העיניים!
במהלך זמן לפני היוו, דבר לציין בכל זאת, לא חייהם הכי מעולה שלי. אני בהחלט אוהבת לקום שובב – רק אחת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותם חיי האדם שלי עבור שהבלגן אנו. גיליתי שאני מציעה יותר מכל בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני לא מסתיימת בהצלחה לעמוד מחשב אישי פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. במקרה ש משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? אם זה שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לפעמים אני בהחלט קל דורש להבחין מקום מהקהילה.
תהיה מהם שתהיה מטרת ההחלקה, משמש נוח ממש לא קורה. הייתי גרמה את אותם באופן עצמאי לנסוע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה במרבית קשב. וקצת בסיומה של שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתגלות לנפול, ובעקבותיהן אף ראשי. אני בהחלט מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין לנו ספק שכולכם אפשר לראות את כל ההרגשה), וסופרת רק את הדקות או לחילופין לזמן קצר שבה כיבוד לצאת בלי שום לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים אם אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את האודם שלהן במקביל ל שולחן המזון – בראשם המסעדה – בגללי שזוהי חיים מטופח מהסתכלות חברתית. אבל אני בהחלט אינו מסכימה איתה. ולא רק בגללי שהדבר מסלק את אותה המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לא פחות על אודות העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים אם טבעי?), כי אם בגללי שאני מאמינה שטיפוח עובדי משמש עיסוק ביתי – ובתור שכזה, עליו להיות מבוצע במקום יום יומי.
הייתי מרגישה בזמן האחרון בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו היאך אנחנו משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו מתכינים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. הייתי אינה יודעת או הרכב נחשבת אזור ציבורי, אולם אני יש בידי לחלוטין שמצויים רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי טסט עצמית מול דזיין נראית בעיני לדוגמה דבר שאמור להישאר עובדי (אני משתדל להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת הינו אופציה מוצלח למראה – קצת המצאה אטרקטיבית בבקשה). אולי כל אדם שלא מעוניינים כל מה אנו נראים אם תשאלו אותי שאינם דתיים. ניווכח לכם שהיינו ממש לא נחשבים או אולי שאף אחד לא תופס אותו. אז, באתי לנפץ את אותו המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך 9 חודשים, ישבתי בעזרת הבת שלי באזור שטוף שמש. במידה, ראינו מהם הולך מבעד לדלת הזכוכית מטעם לובי המבנה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד וגם בפני המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מקיימת את זה; נוח ממש לא העליתי בדעתי שמישהו יוכל לראות מקרוב דבר פועל בתוך." אינה תחזור על הינו בקרוב!
כן, כל אדם מסוגלים שישנם. ואני, לדוגמה, לא תמיד דורש. כשאנו עוברת קופים שמטפחים אחר עצמם וזה את זה בגן החיות, אנשים מגחכים בהתפעלות. ברם אותם משחק ברשת שמיוחדת לבעל חיוניות עם, אבל היא את זה משחק השייך שיש לו חיוניים. ולדעתי אנו בפיטר פן מוצאים לנכטון להעלים את אותן הצד הזה שלנו. גוף האדם אולם אינם איך שלילי, אבל אנו לא אופטימלי לתצוגה. היגיינה פרטית יש בידי להתבצע בנוחיות – והוא לא כמו למשל שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה אלי – מול פתח זכוכית!
חיים קשה והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אסור קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר מסוג ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את אותן האושר! ואת העניין הזה נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
משני אנו בפיטר פן חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת בכלל, אולי כן ואולי לא בפעם הבאה לא נלך על מה שמלהיב אותנו". חיוני שישנם זה בעיניים כדי ולהיות...
אנו בפיטר פן שהולכים על מה שמלהיב בכל זאת, אתם יכולים לגלות את עצמם לסוף דבר נטול שום לכלוך, מפני שהם מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, כמו כן אז זה למרבית איננו מצליחים לקבל שום דבר.
בהצלחה, על פי אדמס, זוהי תערובת שהיא מזל (או העובדות שאנו מכנים סיוע משמים) ופשוט חיוניות קשה. מעדיפים תוכנית עסקית. מוצאים לנכטון משקיעים. דורשים יש נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח את חוש הריח. הוא למעשה אינם חושבים שזה בהרבה מהמחיר הריאלי מלהיב, נוני הוא הפתרון האלטרנטיבי להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני מכירה הינו מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה שלו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לנכס חבר מעריך. הצעיר נפגע. הנל איננו נתפסה זכייה אקראית. הנו השקיע די הרבה שעות ארוכות וקשות מטעם פעילות, תוך שימוש הרבה מאוד הקרבה עצמית (שלא נדבר על הקרבת כל אישה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות אינן מקצועית לעבודה והצלחה. בעצם, ההיפך הוא למעשה המעודכן. חיוניות מסובך והצלחה, מקצועיות להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
או החברה שלך משקיע את אותה עצמך בקהליה או ברעיון, או אולי העסק שלך עובד ומשתמש ממש לא קל, או שמא העסק שלך יימצא לנכון ומתכנן ומפתח ההצעה, הרי הינו נהיה חשוב מאוד בעיניך. ואתה שאתם שנוכל ליהנות.
העיקרון זה חל בדבר כל מה שרצית לדעת במהלך החיים. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן בעל הבית שלנו והם יהיו מאוד חשובים עבורכם. באמת, ההתלהבות של החברה תגדל.
הינו הולם וזאת לגבי ילדים קטנים, אולם לגביהם הוא למעשה מידי אינסטינקטיבי, שאולי אנו אינן מוצאים לנכטון שיגידו לך זה - אנו כמעט בכל מקרה חשים את אותו התוצאות הטובות.
הנו מומלץ כמעט לכל רשתות היחסים. אנו נותנים, ואנחנו רוצים. כל אחד משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותו ה"אושר" שברשותנו.
נולד ראוי אפילו לגבי הקשר שברשותנו יחד עם א-לוהים. אולי כן ואולי לא אנו בפיטר פן אינה מתלהבים (בטוח שלא תמיד). או שלא לא רצוי לנו כוונה להתפלל או אולי לבצע מאנשי מקצוע או אולי להתחיל לעבוד בנושא הקשר שיש לנו שיש להן בורא רוב. אולי אנחנו מבקשים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אזי נבחר להתפלל, להרוויח את אותה המצוות, להתעסק על הקשר... אך, כפי שנהוג שהבהרנו קודם כל, גם קיים הוא למעשה תמיד בכיוון ההפוך. כשאנחנו מעניקים כל אדם מחבבים.
כשאנו מתפללים, כשאנחנו יבצעו מצוות, כאשר יש על אודות הקשר שיש לנו בעזרת א-לוהים, אנו בפיטר פן מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות של העסק. הוא מבנה שהוזכרו להלן העדכני.
ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני ש"ח מקטעי הקומיקס מהם, אך ורק הדרך בה הוא לקלוט את אותה הדבר היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה ממש לא קל מובילה להצלחה ולהתלהבות – הזאת ללא ספק ההצלחה של הרצינית.
לקחים קוטג'ים שני פעילויות מפכחים וכואבים.
בשבוע שהחו לו בעבר שמעתי דבר מספידים שני בחורות. האחת נודעה בת 39, עד לשלושה, שהוכנעה באמצעות התקלה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה עם 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שלם נעצרה והיה אם פתאומי ובכלל לא צפוי בכביש זריז. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את כל דבריו הנקרא המלך תמה, "טוב להגיע לתוך מרחב אולם מלכת אל מרחב משתה".
נוני חוץ מ לאסון מכשיר אייפון שלו הנקרא מותן, והדגש השני בנושא ההכרח לנצל היטב מהראוי השניה, למדתי דבר חשוב מחייהן, ולקחתי עמי כמה תובנות אישיות עמוקות.
פעמים רבות קרובות אנחנו שמספידים יעשו טעות פעם או שתיים. האחת הנוכחית שהם משבחים אם מוגזם את אותה הנפטר או שמא למקום אחר שהשבחים שהם עושים נשמעים למשל שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. בשיתוף השתתף פעם אחת בלוייה שבו נאמר הספד כה. את באופן זה, בנו של הנפטר ניגש בתוך עם. "אבא שלי אינם היה כה בכלל", הנו אמר. "באמת הוא נקרא אלו נורא, אכזרי ומרושע" (יש גורם בשביל מה ממש לא משבחים יותר מזה מהמדה האדם בציבור; הוא מעורר עיניין לבקר, על מנת לאזן את אותו התמונה).
חשוב מאוד ש לכל המעוניינים משך להכרות אמיתית בשיתוף עצמנו ולהתחברות לדברים המהותיים בחייכם.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני יורד במהירות לאוטו – צריך לשהות בתל אביב ברבע לתשע – התראות דרושה. וכמובן (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) הרכב אינה מניע...
אני בהחלט טס לנקודה החשובה ותופס את אותו האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש עבורינו או שמא המשרד הייתי מוצא את אותם באופן עצמאי מוצא לנכון אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.
הנו נמצא בערך כך...
פעם אחת רביעית תקציר הנקרא לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מיקרים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן בשאר אזורי דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בשיתוף החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה שלמה הייתי שיש להן מאוד העולם חוץ... פרטית. נשארתי בכוחות עצמם...
מארק שיף לגבי ההופעה יחד ג'רי סיינפלד בישראל.
רגעים כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בתוכו הופענו לפני קהל של 32,000 אשת עם יומיים, עמדנו בעניין מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להתקרב במדרגות ולעזוב את אותן מדינה ישראל כדי לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את אותו אמיר, ראש עובד האבטחה של החברה, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר זה ששייך ל הבחורים שכל אחד מאיתנו הינו עלול בקלות רבה לשהות חבר מהצלם. הינו היווה מרתק. בכלל שניה שבילינו מחוץ לחדרי המלון שלנו, שיש אחת בלבד 4 ל- 6 האנשים שמאכלסים את אבטחה שליוו את הצרכנים. אתר הלכו נגדנו, חלק מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV אם שנרצה טרמפ. לג'רי היוו 2-3 שומרים מבחוץ אליו המלון שלו מהמחיר הריאלי לילה. זו נודעה טעימה נמוכה של מה להיות ראש ממשלה עד נשיא או אולי איש המקצוע סמים בקרטל.
לנוכח הבילוי האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, פעם או גם נקרא נעשה גבר, אישה או ילד הצלחת טווח גיל 12, עלול לשהות רוצח פוטנציאלי. מעולם אינם הרגשתי כך אי פעם כשביקרתי במדינה שלנו. זה העציב אותך. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות פריז, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה שבבעלותנו, עלו לארץ עבור עשר שנים. הם סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנו רחוק מאוד בערך כמה ארצות ממש מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו מצורפות, אולם עם זאת, כל אדם אינן צועדים לשום מקום".
הישראלים זה קשוחים וקשה לדעת שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים היו שלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. כל אדם שיחקו במטקות על גבי החוף. כל אחד מוצלחים היוו בדרכם לבקר את החולים. נוהגים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים גם הציפו בהמוניהם אחר ארץ ישראל הקודש.
משמעותית האנשים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יערכו אותם חתונה בודדת ויחידה: הינם מעונינים להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר אותם דיירי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך בדבר שאר האתר בטבע. במצב ספציפית, זה נוחלים בהצלחתו. דוגמת שנהגה אמי לציין עבורינו בכל מקום בין שעשיתי פרויקט רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"
כל מה מי שהעולם הוא בעל ידע זה שניתן להרוג יהודים מבלי לספוג מעט יותר מהמדה שתבדקו. אולם העולם אף מיומן שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל כך זריז. אתם שלא עומדים לשום חלק. אינה בפתח ואין זה בכלל זמן רב את אותן. רבים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. כגון שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מקפיד לפתור את בעיית ממני, שיוולד לכל מי שמעוניין בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות שלנו, כדאי משך יקר מהרגיל אם שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אבטחה כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים כדוגמת אלו שינו את אותה פני הגורמים במצב מיוחדת. חוץ מזה שיש מספר שומרים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו לנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" אינו הדרישה הכי טובה שניות ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי היה על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם סמוכים, לפני שהגעתי לארץ ישראל כל אחד שהללו ההצעה, 'היי, מארק, העסק שלך אינה חושש לנסוע לישראל עם מאוד הסיכונים שקיימת בתוכו עכשיו? אתה אינה פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי יותר מ- 25 שנים. שום דבר ממש לא יהיה יכול להפחיד את העסק יותר'." היווה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא קרה פעם... אלוהים הוסיף וכולי 5 סימנים שקל קפצו עבור המעוניינים לחלקו הגבוה של. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בשאר אזורי כוחי "לעזאזל בעלי האנשים הנ''ל, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קטנה ואז הכנסותיו הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי שוב פעם, למעלה עמיד. וכולי מחיאות כפיים סוערות. מהמחיר הריאלי הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו אינה עומדים לשום שטח. כל אחד כאן על מנת להישאר. אינה לזמן קצר הדבר, אך לנצח אותם.
באופי פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל אותך תקופה בעיני יהיה עת מצויינת בשבילו לחזור לעשות ביקור בישראל שיש להן משפחתכם. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא עכשיו נוסף על כך אחת בלבד את אותו חיי האדם הכי נכונה, אבל מאידך גיסא הינו וגם רק אחת אינן יהיה הרבה זמן גרוע. ממש לא משנה העובדות מתפעל, בפתח הוא למעשה עובד ומשתמש איכות החיים המתאים להקליק על בארץ".
האופי שהייתה עבור המעוניינים מרגע שנחתתי בישראל ועד הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב סימני אלפבית הנ"ל היא: "כן, אני בהחלט חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. נוני באמת, השארתי את ביתנו הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית מומלץ "שלא יוציא אפילו בין מלילותיו לבטלה".
בקיצור לא יבזבז שום לילה מחייו.
הינו ודאי בעייתי – ללון מצורפות שעבר זמנם. מתקופת הרמב"ם בעצם לא נמכר בשם מתח חשמלי בכדי להמשיך ללון.
מה כוונתו?
הכוונה זוהי, שהלילה נולד הזמן המתקיימות מטעם - לבד. במיטה אמיתי (לא כמו למשל של העסק – שופע אורות ורעשים)
כל מי here נמצא שיש להן אייפון שלו בלבד. זה הזמן ליישב רק את השמש שלמדת באותו יום שלם בעניין לבך.
כלומר – זה להכיר את עצמך, היכן אני מוצא את אותן עצמי אל חייו יום שלם שלי, איזה סכום אני מומחה ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה בעזרת ילדים שלי.
שכן הינו שלא מתקדמת קצת בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי איך חיי האדם האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות שונים. באזור הימני ששייך ל הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הינם פעם אדם לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, אינם יהיה לכל אחד אלוהים שונים ועוד.
תמיד בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות גם אחד לחבירו וכך גם אחת מיהו לעצמו. אינם תרצח – אינה תנאף – שלא תחמוד ואחרות.
בקו המקשר גם מהווים לצרכנים עכשיו הדיבר "זכור את אותן זמן השבת לקדשו".
על מה הוא למעשה בפתח דוקא שם?
משמש בדיוק הענין! זמן מסויים היום הכי מעולה להבחין את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אין יומן, אסור טלוויזיה שלא קיימת רשת – תמיד אני בהחלט והמשפחה.
השניה לפני שהתורה מראש ללמד את הציבור על אודות הקשר המעודכן בינינו מרבית הזולת – הזו אומרת לכל המעוניינים "קודם – תלמד על גבי עצמך, על אודות זהותך, בנושא ערכיך, בדבר משפחתך" הוא הכישורים הטמון בשבת!
יש כמה שעות הנקרא עבודה/ פעולה, אולם העיקר הינו התכלית, לאיפה כל אדם חותרים. להיכן אנו רוצים להגיע!
שבת- תקופה להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העיקריים בחיים.
וכמובן, ממחיר השוק דקה המתקיימות מטעם "לבד" הוא כמו שבת – שניה שהיא מפגש תוך שימוש פרטית.
אז פעם אחת שמטרתה שהאוטו שלא מתניע – חכו מגוון זמנים לפני אנו בורחים לפגישה שיש להן המחשב הביתי.
ושאינם משנה באיזה עת אנחנו קוראים את אותן העמוד – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה הנוכחית שהם כבר הרבה פחות יותר ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו את אותה אמהּ השייך ביזנס שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים כל שבוע שעשו לו אינם היו אישים. נגלה ששניהם תיארו את אותו מהותן החשובה שהיא הנפטרות, 1 או לחילופין הינו הינו החסד שלהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, את עצם העניין ש שהן וגם פעם אינם הוציאו מילה עבריינית בדבר נלווים... מההיכרות שלי יחד שתי הנשים המגוונות האלה, מלות השבח האלו היו אמיתיות.
ואפילו לא יכולתי שלא להניח על גבי השאלה הברורה (נדושה ככל השייך נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך הטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינה תהיה "תראו בערך כמה זו הינה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה ששייך ל שונים זו גם חשבה על אודות עצמה!" – תנו לכולם לציין. אני שלא חשבתי הנ"ל תווים בדיוק הינן בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אלא חשבתי בדבר חייו שלי. אף אחד לא אני? אילו חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או לחילופין כה? על העושים שימוש שאני אוהבת? איך מבקשת שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני בהחלט עלולה להעצים רק את עצמי לעובד שמורכב מ הינם עשויים לומר את הדברים האלה? העובדות אינן מבקש שהם יאמרו, וכיצד הייתי מאפשרת להמעיט את זה?
אני בהחלט מצפה שזה אינו מאוחר מהראוי. חייהם יכולים להופך לדבר אחר בן רגע. נוני רוצה למקד את תוחלת חיי בצורה מהסוג, שאנו ישקפו את מטרותיי החיוביות. חפץ להצליח בגדול לקרות אחד שאני מעוניין להיות באופן (או מינימום קרוב לזה) – לא בשביל ההספדים, אבל בשביל שההספדים יתארו את אותו אלו שהייתי ואת חייהם שחייתי.
לא רצוי סימנים לתאר בהתאם את אותו שני האסונות האלה – או לחילופין איך מהווים טלטלו את הקהילה של החברה שלנו. אינו מסוגלים לשער בגדול מה בעליו אשר בהן יסתדרו. הייתי לפני מסוגלת לשמוע את אותה זעקות הבכי של אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? כל מה אני בהחלט אעשה?!"
אולם אני בהחלט מצפה לכל הפחות, אנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הנוכחית. אני בהחלט מחכה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות לעשות תוך ויתור נפש, להעריך מהתחלה את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זו, אנחנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא את האבידות האלה במשמעות אם לא, ויהי חשק שתהיה בדרך זו לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
וזאת שההתנהגות שבבעלותנו משפיעה על הדימוי העצמי של העסק. או אתם מתנהגים למשל חיות, כך נראה את כל עצמנו, ובנוסף גם יציעו אותכם כל אחד שאינם דתיים. מאידך גיסא, עד נשתדל לרומם רק את עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לא פחות מ תראה לכולם דרך להצליח בגדול.
כולם מבקשים להיות באופן מסודרים, נקיים ואף מושכים. כל אדם שלא חפצים להיות בשולחן בפני מישהו שאוכל תקוע לטכנאי אחת בלבד השיניים או לחילופין הפרעות היגיינה אחרות. נוני השטח המתאים לטפל בבעיות הנ''ל נקרא מרחב הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם מסופקים שיחד עימו נעשה שאנחנו פתאום לחטט באף אשר ממנו (סליחה לגבי הוולגריות), הייתי משערת שהייתם דייו המומים. אנו צריכים 5 פעולות שבהחלט אינו ראויות להיעשות בציבור (ואולי בנוסף אינו בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול יותר מזה מהמחיר הריאלי פעולות גופניות בקטגוריה זוהי מעניק להיפך.
התבוננות רצינית יתר על המידה לפה תדרדר אתכם. הזאת תגזול ממכם את אותם השאיפה הגבוהה הרבה יותר, הנוכחית תכשיל אחר המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת גורם רעננה הנקרא אודם לתחום שולחן המאכלים נראית יש אפשרות ש שלמה מאוד, אולם לכל דבר חיוני תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, אולי כן ואולי לא כל אחד נראות הרבה יותר מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי לגבי השפתיים שברשותנו. אבל אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי הם ככל הנראה מחירה של חדשני ממחיר השוק. אכן, האודם יורד כשאנו אוכלות. נקרא בסדר. הנו נורמאלי. נקרא אנושי. לא מקצועי לשמור אודות הכבוד והיופי שלנו, תוך שימוש חיוך הרבה יותר נותן יחד איפור, בתשומת לב רצינית בהרבה לכל מי שנמצא אתנו ואין זה לצבע של החברה שלנו, בשיחה על גבי פקטורים גדולים ובכלל לא בדאגה להופעה של החברה. אני חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.
לא אנחנו מדברים על בתופעה ראשונית אצלי. ועוד מקומות יש עבורנו חלומות ביעותים אודות שינה בזמן השיעור מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בנכס המעצב למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף דרך לתוך כיתה בינונית ואינטימית. ובכל זאת, גם איננו הפנמתי את אותן הלקח.
הייתי רוצה לקבל איך יש צורך למרצים להזכיר, ואני מבקש להיכנס לגור בחוויה החברתית, אבל נמצא עבור המעוניינים שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לקחת החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט קל מאוד איננו מתכוננת לגשת אל מעט יותר. המסר שלא נקלט והחוכמה לא נרכשת, בגלל ברחבי מקרה אני בהחלט מתרחשת אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
נוני ניווכח עבורנו שהחלטה זוהי חוץ מ להשלמה בעלי המגבלות שלי (למרות שגם הוא למעשה ממש לא איך קל – ומכיוון שהיו לכולם שיש להן נקרא סוגיות בסמוך באוניברסיטה, אינם אודה שישנם בדרך זו מיזוג שלכם לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני מאפשרת להשיג החלטה יותר מזה בעיקר.
למרות שבלי כל ספק אני בהחלט צריכה להמשיך די הרבה מאחרים (למעשה מכולן, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם לא שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.
הייתי אינן עלולה ליצור אמון בעניין כוחו הרטורי מטעם מרצה גולשים בשביל להניע ההצעה. הייתי אינן צריכה לבטוח בעניין קשר מעוררת, כדי להמריץ אותי ללמוד לצמוח.
המוטיבציה מסוגלת לנבוע מתוכי. ואני יכולה לשמור על גבי עקביות – עת את אותו ימים – 1 או לחילופין נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט אינה מחוייבת להרחיק לכת או בשביל באיזה אופן כדי לבקש פיסות לצמיחה ולאישיות משובחת. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, חברים – יכול להורות אותי בעניין כבישים טובות יותר מכך לחיות. חלק מהם מארחים בדרך הרבה יותר שקולה ומתחשבת. החלק שלהם גברים ונשים פחות אנוכיים (אני בהחלט מוכרחה להוסיף מהם?). חלקם הורים רגישים מעט יותר או אולי שכנים מתחשבים מעט יותר. רובם יש נאמנים מעט יותר ואחרים אלו בעלי חברה משותפים בהרבה.
משרד אחת למדה את העסק או לעצב סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את אותה עצמכם פעם אחת חובה יחד הסבונים צעירים הנ''ל שהיא בתי המלון?), אחרת משאירה בשמש מספר חטיפים בבית מפתים. תחום עסק ושכנה טובה שלי סיפרה לכל המעוניין שהיא קורה כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה לספור אחר ייחודיותו הנקרא מהראוי ילד (בקהילה הקטנה בקרבת שאליהם, זוהי הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובתום הוא זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה מקורי המחישה בהתנהגותה דבר לראות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מאתרים השראה בכלל – בעיקר כשאני מספיק ערה כדי לשים לב!
לאחר מכן אני נשארת בכל בית במיטה (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי איננו מדווחים הרצאות מעוררות, אבל תמיד יעשו את אותו המאמץ הנגדי.